מאז 1967 עלו מספר רעיונות לניצול קצה האגן הדרומי של העיר העתיקה, ממנו נשקף הנוף המרהיב של ירושלים. ביניהם היו הקמת שגרירויות זרות, בתי מלון ושטח ציבורי פתוח. עד לשנות ה-70 לא נעשו במקום עבודות פיתוח והוא נותר כמכלול שלם.
ב-1979 פנתה קרן ירושלים לאדריכל הנוף היהודי- אמריקאי לורנס הלפרין והזמינה תכנית כללית לאגן הדרומי. במקביל משרד השיכון החל בתכנון הכביש שלאורך הרכס, המוליך לשכונת תלפיות מזרח החדשה, וביקש מהלפרין לתכנן את הטיפול הנופי לאורכו. ברקע שתי היוזמות, הלפרין הגה את רעיון הטיילת מארמון הנציב לאבו-תור.
תקציב ראשוני הגיע רק בשנת 1985 ובזכותו נבנה בשיתוף עם שלמה אהרונסון החלק הראשון – טיילת האז.