סיכום ומסקנות

סקירת הפרויקטים הנופיים שבוצעו במרחב התפר משנת 1967 ועד שנות האלפיים מצביעה באופן חלקי על היחס של מדינת ישראל מרחב התפר. יותר מזאת, היא מצביעה על תפיסתה של ירושלים כמושג בעל משמעות עולמית, דתית ולאומית, תפיסת ה'עיר המאוחדת' על משמעותיה הפיסיות, הדמוגרפיות והתרבותיות, ותפיסת הנוף המקומי ואופי ההתערבות בו בקרב מקבלי ההחלטות ואדריכלי הנוף של אותם ימים.
ככלל, לכל אחד מהמתכננים הייתה מידה של יראת כבוד לאתר, לנוף הנשקף ממנו ולאנשים אותם הוא עתיד לשרת. אלו התוו את עקרונות התכנון, מיקום האלמנטים במרחב ואופיים. הדבר נראה גם בצמחייה שנבחרה, אם בשימור בתה ועצי זית ואם בתוספת של צמחים מקומיים וצמחים סמליים כמו שבעת המינים. רוב הפרויקטים נתנו מקום גם למסורות המקומיות, אם באופי החקלאי של הצמחייה וסידור העצים ואם בשימוש הנרחב באבן גיר על כל צורות הסיתות בה והנגשת מחשופי סלע.
ההתערבות החריגה הייתה נטיעת יער השלום על ידי קק"ל, שככל הנראה התבצעה ללא מעורבות של אדריכל נוף. נטיעת האורנים התעלמה כמעט לחלוטין מהאתר - המפנה המזרחי של קו פרשת המים, הפונה למדבר יהודה. את מקום הנוף החקלאי המסורתי, תפסה מסורת מערב אירופאית הזרה למרחב, המאפיינת את פעילות קק"ל מראשיתה.
מבט על רצועה גאוגרפית זו דרך חמישה סוגי נוף מסכם את ההתערבות הנופית שנעשתה בין 1967 לשנות ה-2000: הבתה, הטרסה החקלאית, הגן, היער והפסל. הבתה כתצורת הקרקע הרחבה והמקורית בה שולטים בני שיח וצמחים עשבוניים; הטראסות החקלאיות שנבנו במדרונות על ידי תושבי הכפרים הפלסטיניים ויושמו לאחר מכן על ידי מיטב אדריכלי הנוף; הגן, שהגיע עם שביליו, מרבדי הדשא, רחבות שהייה ותצפית ואזורי נופש ומשחק; היער, שמסמל את שינויו של נוף הכפרים ומטעי הזיתים לנוף ישראלי-מערבי של מצבות זיכרון לחללי מלחמות, פלקטים של שמות תורמים ואזכורים תנכיים; והפסל, שמשקיף על הכול מלמעלה ומנסה לשקף את מורכבות המציאות והמקום. מעיין ערבוב ייחודי של נוף 'גן עדן' של הארץ המובטחת, הפסטורלית, המשקיף לעבר העיר העתיקה.
בעוד שהפרויקטים השונים מדגישים את התפר בין העיר והטבע, תפיסת המרחב כאזור תפר בין אוכלוסיות לא משתקפת בבירור במסמכים האדריכליים של הפרויקטים השונים. ניתן לראות במיעוט הקישוריות לשכונות הסמוכות, לאפשרויות הפעילות המוגבלות\המוכוונות, ולסמליות-ממלכתיות שנוכחת בחלק מהפרויקטים. הפרויקט היחיד שמביע איזושהי ביקורת על המצב והמקום הוא פארק הזיתים ופסל עמודי הזית, שהינו הפרויקט המאוחר יותר. עמודי הזית אמנם מעוררים מחשבה על המציאות הקונפליקטואלית של התפר – בין העיר לכפר והטבע, בין יהודים ופלסטינים, בין האדם לאדמה, אך בפועל המקום נמצא שומם ברוב שעות היממה.נראה שהטיפול בקו התפר, ההיסטורי, התפיסתי והנוכחי, עדיין לא השיג את השאיפה לחיים מאוחדים לכל תושבי העיר וכי יש עוד עבודה רבה ומורכבת בפני מקבלי ההחלטות ואדריכלי הנוף של היום.